ריכזנו עבורכם מספר שאלות, שעולות לא אחת בשיח בין המנחות למשפחות האומנה. חשוב לזכור שכל ילד ומשפחה זקוקים למענה אישי ומותאם התפור למידותיהם.
- כיצד על הילד באומנה לקרוא לנו ההורים האומנים-האם בשמות הפרטיים? "אבא" או "אמא"? ואולי באופן אחר ?
במידה והצורך של הילד לקרוא "אבא" או "אמא" קיים- חשוב לאפשר לו זאת.
יש לזכור שהילד גדל במשפחה ורוצה להרגיש חלק ממנה ושייכות אליה. וזוהי אחת הדרכים לחוש "נורמטיבי", זוהי דרכו לארגן לעצמו את העולם. לכל ילד, באשר הוא, יש צורך לקרוא "אבא" ואמא". יש ילדים שבשבילם הצורך לקרוא אבא ואמא להורים האומנים לא קיים והוא שמור רק להורים הביולוגים, כדי לא לאבד אותם, ואין זה מעיד על היחסים עם ההורים האומנים. יש לזכור שלילד יש הורים ביולוגים וחשוב שההורים האומנים יכנו את ההורים הביולוגים "אבא" ו"אמא". יש ילדים שפותרים לעצמם את הדילמה בקוראם- "אמא חנה", "האמא שילדה אותי", "האמא שמגדלת אותי"… המקום של ההורה האומן לתת לגיטימציה לכל בחירה של הילד. - כיצד עלינו להציג את ילד האומנה בבית ספר החדש ?
הסטטוס האמיתי של ילד אומנה צריך להיות ידוע במסגרות החינוך וחשוב שיוצג כך. אין להפוך מצב זה לסוד שאסור לדבר עליו, וטוב שהדברים יהיו פתוחים עד כמה שניתן- מצבי הסתרה יגררו בעקבותיהם תחושת אשמה וסודות ואלו יעמיסו עליו מבוכה ובלבול. יש לשתף את הילד ולהתייעץ עמו באופן שבו יוצג בבית הספר. בנוסף, אפשר לערוך שיחה עם הכיתה, המחנכת, היועצת- חשוב שהילד ידע מי בסביבתו יודע ובאיזו רמה של ידע. - עד כמה עלינו לשתף באינפורמציה על הילד גורמים כגון: מחנך כיתה, רופא ילדים וכד'?
רמת האינפורמציה שצריכה להינתן-רק עד המידה שיש צורך, רק מידע רלוונטי ולמען מטרה ברורה. לדוגמא- רופא יקבל מידע על מצב בריאותי, מורה יקבל מידע לגבי האבחון, לקות למידה, מצב רגשי וכדומה. לא לפזר מידע ללא צורך- יש לשמור על כבודו של הילד. חשוב שהילד ידע מה יודעים עליו ומי יודע זאת. יש להשקיע מחשבה מה נכון לספר ומהי התועלת שניתן להפיק מהמידע המתקבל או חלילה הנזק העלול להיגרם. כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר ועם מנחה האומנה של המשפחה. - כיצד לנהוג אם הילד מראה קושי לאחר מפגשים עם הוריו?
פעמים רבות מוטרדים הורים אומנים מכך שילדים חוזרים "הפוכים" ממפגש עם המשפחה הביולוגית. ברצוננו לסייג את התשובה הכללית ולציין כי יש להתייעץ עם מנחת האומנה בכל מקרה, שכן לכל ילד התגובה האישית שלו. אין ספק כי המפגש עם ההורים הביולוגים יוצר אצל הילד שחזור של פרידה ועלול ליצור רגרסיה בהתנהגותו. החשוב הוא תגובת ההורים האומנים למצב הילד. על האומנים להכין את הילד ככל הניתן, בהתאם לגילו, למפגש. כדאי לשוחח איתו על תרחישים אפשריים, על רגשות שמעלה. כדאי לדבר איתו ולהשתתף איתו ככל הניתן בחוויית הקושי כולל קושי בפרידה והעצב שהיא מזמנת, זאת תוך מתן תמיכה חום ומגע. אלו הם חייו והם מפוצלים לשני עולמות/בתים. יש להיות איתו כמה שאפשר בחוויה שלעיתים אינה פשוטה עבורו. חשוב לא "לוותר" לילד (כמו: שלא ילך לגן כי עבר חוויה קשה), כי מרחמים עליו. זה לא יסייע לו. הוא זקוקה לתמיכה מהמקום בו נמצא ולא לויתור אשר עלול להקשות עליו בהמשך, ביכולתו לחזור לפעילות נורמטיבית לאחר הביקור.
ידוע לנו שהנושא לא קל להתמודדות ולעיתים קרובות דורש השקעה, סבלנות וחשיבה רבים מצד ההורים האומנים, יש להיעזר בגורמי הטיפול, לשתף את מסגרת החינוך של הילד (גן,בית ספר) למען שתהייה התייחסות מותאמת ויותר רחבה מהסביבה לרגשותיו.