תסמיני המחלה
בשנות ה-50, בתקופת העלייה הגדולה לישראל, הייתה מחלת הגזזת שכיחה מאוד, בעיקר בקרב ילדי העולים.
הגזזת פוגעת בעיקר בילדים בני 3-7, אך כן עשויה לקרות בכל גיל.
היא עלולה להופיע על כלל שטח העור, בצורת כתמים אדומים דמויי טבעת אשר גורמים לגירוד.
התסמין העיקרי שלה הוא פגיעה בזקיקי השיערות שבעור והופעת קרחות על הקרקפת.
ללא טיפול נכון, קרחות אלו מתפשטות וקשקשת מופיעה על העור.
ישנן דרגות חומרה למחלה, החל מכאבים מקומיים, יובש קיצוני הגורם לסדקים בעור, עיוות צורני בציפורניים.
ובמקרים מאוד חמורים עשויה אף להצטבר מוגלה באזורים הנגועים, מה שמעלה סיכון להתפתחות של זיהום משני למחלה.
את מחלת הגזזת מאבחנים באמצעות משטח, הנעשה באמצעות הסרתן של מספר שיערות מהאיזור הנגוע.
על מנת לוודא כי מדובר בפטרייה הגורמת לגזזת יש לעשות תרבית.
כיצד מטפלים בגזזת?
סוג הפטריות הגורמות להיווצרות הגזזת נקרא "דרמטופיטים", ורבים מהטיפולים הקיימים למיגורו הם תכשירים אשר מיועדים למריחה על העור, וביניהם אגיסטן, אגיספור, דקטרין ומיקוספור.
אם טיפול זה לא הוכיח עצמו כיעיל ולא העביר את המחלה, יש לעבור לנטילת תרופות בעלות השפעה מערכתית הנחשבות חזקות ויעילות יותר, כגון גריפולין ולמיזיל.
נטילת תרופות אלו נמשכת בין חודש לחודשיים עד לריפוי מוחלט, אך אמורים לחוש הקלה משמעותית כבר לאחר מספר שבועות.
התרופה מגבירה את הרגישות לקרינת השמש, ולכן בעת נטילתה יש להימנע ככל האפשר מחשיפה לשמש ככל שהטיפול ניתן בשלב מוקדם, כך ניתן למנוע את התפשטות המחלה, ועל כן רצוי ומומלץ לגשת לרופא עור ישר עם הופעת תסמיני מחלת הגזזת.
תופעות לוואי וחוק הגזזת
תופעות לוואי אפשריות של התרופות לטיפול בגזזת הן כאבי ראש, בחילות, שלשולים ופריחה.
יחד עם זאת, בעבר הקרנות ברנטגן שימשו בתור השיטה לטיפול במחלת הגזזת.
מעבר לדלקות הקשות בעור שנגרמו כתוצאה מההקרנות, נמצא כי הטיפול גרם להתפתחות של גידולים, הן סרטניים והם שפירים, על קרומי המוח ובבלוטת התריס אצל חלק מהחולים.
בעקבות גילוי זה נחקק בישראל בשנת 1994 החוק לפיצוי נפגעי גזזת ושארי בשרם, המפצה חולים שטופלו באמצעות קרינת רנטגן בין 1946-1960 וחלו כתוצאה מכך.
כיום יש הכרה גם בנכות הנפשית הנגרמה כתוצאה מהמחלה, ולכן משולמים פיצויים גם עבור כאב וסבל.
באתר העמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת תמצאו מידע נוסף בנושא גזזת.
